<h1>העיטור אות מ' מחילה</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
כתב מחילה בכך וכך איך פלני בן פלני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ומחילנא ליה כל טענתא וכל דררא דממונא ולא אשתייר לי גביה מההוא עסקא דהוה ביננא מקדמת דנא עד יומא דין ואי אשתייר הכל מחלית ליה וכל טעותא ושלותא וכו' כדכתב בפשרה, ואחריות וחומר שטר מחילה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע בחצרי כחומר כל שטרי מחילה דנהיגין בישראל כו' וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר וכו'.
מחילה. והוא ענין פשרה ואביזרא ופצוי וכולן ענין אחד הן. אלא מחילה ופצוי על דבר ידוע כדתנן (ב"ק ק"ג.) מחל לו על הקרן ולא מחל לו וכו'. פשרה ואביזרא על דבר שאינו ידוע. ובתשובה לרבינו אלפס פשרה אינה אלא בקנין ומחילה שאינה על דרך פשרה אינה צריכה קנין דלא מחסרא משיכה ואפילו אתם עדי לא צריך דלא איברו סהדי אלא לשקרי, ולשופרא דשטרא כתבינן קנין. אבל מחילה שהיא דרך פשרה צריכה קנין אפילו משנים. ומחילה שאינה צריכה קנין מסתברא דוקא דלית ליה משכון אבל אית ליה משכון מחילה בעיא קנין מדגרסינן בקידושין (ט"ז.) גבי עבד עברי שטר למה לי לימא ליה באפי תרי זיל ואמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול שמע מינה דאי לאו גופו קנוי מחילה גרידתא היא וכי אמר ליה באפי תרי זיל סגי אבל היכא דגופו קנוי — הוא גופו הוה משכון ולא מהני מחילה כדקאמרינן הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול דמחילה גרידתא לא מהני היכא דאיכא משכון.
